פינת  "פרשה צוחקת"   יוגה צחוק בפרשת השבוע - כל שבוע   !
                                                   מאת ציפי דגן
                               בגירסת שמע גם בקבוצות הוואצאפ הצוחקות

בפרשת ויקרא  –  נלמד על הקשר בין קורבנות להתקרבות                                          
                          איך הצחוק מקרב קורן וגורם לענווה
ספר ויקרא הוא החומש השלישי בתורה, המוקדש כולו לפירוט החוקים המתווים את מערכת היחסים בין אלוקים לבין עם ישראל. בפרשות הראשונות מפורטים דיני הקורבנות.  אולי במבט ראשוני זה נראה כלא מחובר אלינו. מה לנו ולקורבנות כיום שאין לנו בית מקדש.   בואו נראה איך זה מתחבר ועוד איך!!
בפרשת ויקרא  נאמר: (ויקרא א' א- ב  ): "וַיִּקְרָ֖א אֶל־משֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר: דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן לַֽיהֹוָ֑ה מִן־הַבְּהֵמָ֗ה מִן־הַבָּקָר֙ וּמִן־הַצֹּ֔אן תַּקְרִ֖יבוּ אֶת־קָרְבַּנְכֶֽם".
נראה תמוה, מה פשר הרעיון של הקרבת קורבנות, הרבי מלובביץ מסביר:
נדמה כי עצם רעיון הקרבנות מנוגד לתפיסה היהודית בדבר מהות הא-לוהות: א-להים אינו גשמי ולפיכך אינו זקוק לקרבנותינו הגשמיים. בכל זאת, אנו רואים בפרשתנו שה' לא רק מקבל קרבנות, אלא אף משרטט כללים ברורים ומדויקים לגבי אופן הקרבתם, כשבכך הוא מעביר את המסר שהוא ממש מעוניין בהם!  
התשובה לקושיה זו מסתתרת בעצם המילה "קרבן", המציגה תופעה ייחודית ללשון הקודש כשהיא חולקת שורש משותף (ק.ר.ב) עם המילים קִרבה והתקרבות. אנו רגילים לזהות את מושג הקרבן עם כפרה על חטא; אך הקרבן הראשון המוזכר בפרשתנו הוא דווקא קרבן נדבה, מתנה הניתנת מרצוננו החופשי, לא מתוך הֶקשר של כפרה על חטא אלא מתוך רצון להתקרב לה'. לאור ביאור זה, לא ייפלא מדוע הקדוש-ברוך-הוא מעוניין בעבודת הקרבנות - המקרבת אליו את בני האדם.
בעיני,  זה דומה לכלי הנפלא שלנו. הצחוק המקרב כל כך בין בני אדם. הצחוק מקרב אותנו אל אלוקים, היות והוא מחזק את האמונה שלנו בחיובי ובטוב. הצחוק מקרב אותנו לרוחניות גבוהה יותר, מעורר אותנו לשמחה אמיתית, שמחה שאנו מדליקים באופן רצוני, וזוהי בעיני ממש עבודת השם שלנו.

כהרגלינו, נטמיע את המסרים ע"י חווית היוגה צחוק, דרך מוח ימין שלנו.
*תרגיל רשת הצחוק המקרב
בתרגול בקבוצה:  ניצור מעין רשת של קירובי צחוק. לצלילי מוזיקה קצבית או שקטה, נרקוד בחדר בצעדים גדולים, וניתן תפיחות (צ'פחות) כתף צחקניות לחברים. נניח יד על כתף חבר, נצחק עימו, ואז נחפש כתף אחרת לעבור אליה. אסור להתקדם ללא מגע בכתף כלשהי. וכך עוברים צוחקים מכתף לכתף בקצב מוזיקאלי וצחוק ויראלי המדביק את כולנו לרשת מקרבת ושמחה.
בתרגול יחיד: ניצור רשת צחוק בין אברי הגוף. נצחק ונמחא כף אל כף. כעת נצחק  (3) חה חה חה!  עם  כף ימין על מרפק שמאל. עם כף שמאל על מרפק ימין חה חה! כף ימין על כתף שמאל, כף שמאל על כתף ימין, יד ימין על אוזן שמאל, יד שמאל על אוזן ימין, כף ימין  על צד שמאל של הראש,  כף שמאל על צד ימין  של הראש. חה חה חה! נשימה !!   וכעת חוזרים חזרה בהילוך אחורי (רברס) לפי אותו מסלול. חה חה חה ! נשימה.

בפסוק הנ"ל כתובה המילה ויקרא בצורה יוצאת דופן,  וַיִּקְרָ֖א ה"א" היא מוקטנת ביחס לשאר הטקסט. למה ספר ויקרא מתחיל עם אלף קטנה? למה במילה ויקרא האלף היא זעירא?
מצאתי פרשנויות שונות לעניין הזה. מסביר הרא"ש (רבי אשר בן יחיאל, המכונה הרֹא"ש, היה מגדולי פרשני התלמוד והפוסקים ובעל השפעה מכרעת על עיצוב ההלכה) :  הא' הקטנה היא  על שם משה רבינו שהיה מנהיג בעל שיעור קומה, מגדולי המנהיגים, ולמרות זאת הוא היה מאד ענו וצנוע ומקטין את עצמו. כפי שנאמר עליו : האיש משה עניו מאד מכל האדם. אנו למדים כאן כמה חשוב להעריץ ולשאוף לזכות בתכונה ייחודית ויקרה – הענווה,  המאפיינת כאן את דמותו של מנהיג דגול.  כאשר כולנו צוחקים יחדיו, אנו בעצם כולנו משתווים לאותה דרגה של בני אנוש חמים מאוחדים ושווים בערכם. הצחוק מיישר את כל ההבדלי הרמות, מעמדות וכו' ומשפר את החברה שלנו לחברה שוויונית וערכית בעלת ענווה.

*תרגיל צחוק הענווה.
נכסה את פנינו בכפות ידינו, ונפצח בצחוק עדין וביישני, כשאנו מסתתרים מאחורי כפות הידיים שלנו. נצחק ונגביר את צחוקנו. נציץ החוצה מימין לכפות הידיים, נצחק בקול, ושוב נסתתר מאחורי הידיים ונצחק בשקט ובעדינות.
בתרגול קבוצתי – נעשה את זה תוך כדי טיול בחדר, נחליף צחוקים הדדיים זה לזה מאחורי כפות הידיים.

במילה ויקרא, כאמור, הוקטנה ה"א",  אזי  נותרה המילה ויקר...  המזכירה לי קור. וזה מתחבר עם הקורבנות המדוברים בפרשתנו.
קורבן - בואו נפרק את המילה. קור - ר - ב - ן.  אם נסיר את האות "ב" נקבל "קורן".
אז קורבן  או קורן ? ניתנה לנו זכות הבחירה להחליט, האם נבחר להיות אדם קורן מאיר פנים רואה מציאות חיובית וממילא מתקרב לכל אדם. או חלילה,  לבחור להיות קורבן של המציאות- לא לקחת אחריות אלא לקטר, להתלונן, להאשים – בקיצור להתקרבן.
אם כך הקורבנות המפורטים בפרשות האלו מכוונים להתקרבות או להתקרבנות. הבחירה בידנו.
קראתי אצל הרבנית ימימה מזרחי, לעניינינו , היא אומרת   ויקרא  אם ה- אל"ף קטנה  נשאר:  "ויקר"– תהפכי כל קריאה שלך  ל"אורה ושמחה וששון ויקר".
אם נבחר להיות קורן ונחבר לו את  ויקר – נקבל אנשים מאירים ושמחים.

*תרגיל צחוק קורן המפשיר את הקור.
לכל קור נוסיף את האות "נ"  ע"י מילים נעימות המתחילות ב"נ".  נסתדר בזוגות. האחד מציג תנועה של צחוק קופא מקור. בן הזוג "זורק" עליו למשל את המילה  "נעים"  ואז שניהם צוחקים בצורת נעים. חה חה חה !!  או נחמד או נינוח או נשי או נתינה ועוד כיד הדימיון הטובה עליו. הדגש הוא על המעבר בין צחוק קופא מקור לבין צחוק קורן כל שהוא. מחליפים תפקידים. אחרי כל סבב מחליפים בני זוג. חה חה חה !  כל הכבוד!

מאחלת לכולנו שבת קורנת ומקרבת
 באהבה ציפי דגן