פינת  "פרשה צוחקת"   יוגה צחוק בפרשת השבוע - כל שבוע   --
                                                   מאת ציפי דגן
                               בגירסת שמע גם בקבוצות הוואצאפ הצוחקות
בפרשת וישב  – נלמד למה חשוב לדבר, ולמה חשוב כל כך לשאול מה נשמע.  
                      
איך הצחוק פותח לבבות ומקרב בין אנשים
בפרשת וישב (בראשית ל"ז  ד' , י"ח)  נאמר: " וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ דַּבְּר֥וֹ לְשָׁלֹֽם:  . . . "וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק"
סיון רהב מאיר, בשיעורה לפרשת השבוע,  מביאה את העניין הראשון שעולה מהפרשה הוא חשיבותו של דיאלוג. אנחנו מוכרחים לדבר לדבר ולדבר – בין אחים, בין בני זוג, בין מגזרים. "ולא יכלו דברו לשלום" – נאמר על האחים בהקשר של יוסף. (כאשר הם קינאו בו על היחס המיוחד שקיבל מיעקב, כתונת הפסים וחלומותיו של יוסף).  רש"י מפרש אותם לחיוב – שלא רצו להיות צבועים. אבל יש גם מפרשים רבים מתפלאים – למה אין דיבור בין האחים על הביקורת ועל מה שמפריע להם? איך זה שהשבטים הקדושים שונאים את אחיהם בלבבם במקום להוכיח אותו. הסיפור הזה זועק לנו – דברו דוגרי. דברים שמדברים עליהם, אפשר גם לפתור. אבל כשהפה סגור, הדמיון עובד. עדיף לריב מאשר לשתוק. האילמות מובילה, בסופו של דבר, לאלימות. "ויראו אותו מרחוק" – הראייה הזו מאפשרת להם לא לדבר ולגלוש למעשים. יש פה שיעור ענק לנו פה בארץ, לוודא שההסתכלות של המגזרים זה על זה צריכה להיות מקרוב  ולא מרחוק, החל מהתקשורת, סיון רהב מאיר, כאושיית תקשורת, טוענת שההסתכלות הזו היא מרחוק, בחדשות ובכלל, . כמו על שבט אינדיאני זר ולא כמו על אחים. זה מנגנון שיח שצריך לתקן. אם נסתכל מקרוב – לא נרצה לזרוק את השני לבור.

כהרגלינו, נטמיע את המסרים ע"י חווית היוגה צחוק, דרך מוח ימין שלנו.

*תרגיל צחוק השלום.
נסתובב בחדר ונפגוש את המשתתפים, נלחץ ידיים זה לזה, תוך אמירת שלום ובצחוק מתגלגל.
שלום! חה חה חה!  וכך מחבר לחבר. איזה כיף! איזה מפגש משמח!  נבצע נשימות- שאיפות ונשיפות בנחת . .

*תרגיל צחוק רואים קרוב. זהו צחוק בגובה העיניים.
למתרגל בודד. עמוד מול המראה, הבט בעיניים הנשקפות, חייך  וצחק בקול ונשום. מומלץ לפחות 5 דקות.
לקבוצה. נסתדר בזוגות, נאחוז ידיים, ונביט בעיניים קרוב, נחליף חיוכים וצחוק גדול. נרקוד לצלילי מוזיקה קצבית, המוזיקה עוצרת ושוב נצחק ישירות אל העיניים שמולנו, נחליף זוגות ונמשיך.   זיכרו לבצע נשיפות ושאיפות.

"מַדּ֛וּעַ פְּנֵיכֶ֥ם רָעִ֖ים הַיּֽוֹם?" (בראשית מ' ז')  שואל יוסף את השרים שיושבים איתו בכלא. יש לו את כל הסיבות שבעולם שלא להתעניין בהם, אבל אפשר לראות פה תהליך שינוי שהוא עבר. מריכוז בחלומות שלו , יוסף מגיע להתעניין בחלומות של אחרים. הוא מתחיל להפוך למנהיג. יוסף התחיל מחוסר רגישות לאחים הביולוגיים, והוא מגיע אל רגישות עצומה אל הזולת שמרוחק ממנו.  הרבי מלובביץ' (בספר  להחיות את היום) אומר שהפסוק הזה מלמד הוראה נפלאה: גם לנוכח ההשפלות הרבות שעבר, סירב יוסף לשקוע בעצב ובמרמור, הוא לא כעס, לא על ה' ולא על העולם. במקום לשקוע  מטה, הוסיף להיות קשוב לצורכיהם של אחרים. כאשר ה' זימן לו אנשים הזקוקים לעזרה, בלי לחשוב על מצבו שלו – יוסף מתעניין איך יכול לעזור להם. וזה מה שמוליך אותו אל יציאה מהכלא, ואז אל השלטון על מצרים  וגם הצלת העולם כולו מרעב, כולל כל בני משפחתו של יוסף. והדבר הזה מלמד אותנו כמה חשוב להתעניין בטובת הזולת. אתה מבואס? תפתח את העיניים לראות מה שלום האנשים סביבך. איך אתה יכול לעזור למבואסים אחרים.

*תרגיל צחוק ההקשבה והשיקוף.
עמדו בזוגות זה מול זה. האחד מכם מביע רגש כלשהו ע"י פרצוף וצחוק מתאים, השני משקף אותו כמו מראה, כולל קולות הצחוק בדיוק. ומתחלפים בתפקידים.  חה חה חה !!   נשימות

"וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה" (בראשית ל"ט  י"ב )  
יוסף התגבר על מכשולים רבים במצרים, ביניהם גם עם אשת פוטיפר, כאשר ברח ממנה ברגע האחרון, כי ראה לפתע את דיוקן אביו בעיני רוחו. בזכות החינוך בבית אביו, יוסף הוא בעל עצמאות מחשבתית ותרבותית בתוך עולם זר – וזה גם העניין בחנוכה וזה גם עניינו של יוסף. היהודי העצמאי הראשון במצרים. וזהו מבחן תרבותי שנמשך עד ימינו (סיון רהב מאיר). וינוס – מלשון נס. הבחירה שלו באותו הרגע הייתה נס. ובהחלט עוד נס שקשור לחג החנוכה החל בע"ה השבוע.  גם אנחנו אנשי היוגה צחוק מפיצים את "נס הצחוק" מרצון ומבחירה.

*תרגיל צחוק נס – וינוס
למתרגל הבודד. לצחוק ולנוס מבעיה. העלה במחשבתך, משהו שמעציב אותך, למשל. אמור: אני צוחק ונס מהעצבות.  וצחק צחוק מתגלגל. וכן הלאה..
לקבוצה.  נעמוד במעגל שהוא מעגל הניסים שלנו. כל משתתף יכריז על קושי ממנו הוא נס, וירוץ למרכז המעגל בצחוק גדול, שם יעמוד ויצחק. אליו יצטרפו כל המשתתפים בזה אחר זה עד שמרכז המעגל ההופך לגוש צחוק וצוחק ומוחא כפיים. נמתח ידיים גבוה וננשום עמוק.

חשיכה  ושיכחה  את שני האסונות האלו עברו יוסף ותמר בפרשתנו.
למדנו מהרבנית ימימה מזרחי, וזה גם מה ש היוונים בקשו
"להשכיחם תורתך" ולמנוע מהם להדליק המנורה – כלומר חשיכה.

* תרגיל הצחוק אור ולזכור. מדיטציית החנוכייה 
מדיטציה מקסימה!  מול הנרות:
נשב ונביט על אור נרות החנוכייה. כעת  נחבק את עצמינו  ונתחיל לחלום ולהיזכר בכל המשאלות שלנו לצלילי השיר מעוז צור הקלאסי.  בפזמון – "אז אגמור בשיר מזמור" –
נפתח את זרועותינו למעלה, נצחק ונצחק  במנגינת השיר, עם הבקשה שלנו מבורא עולם.
נמשיך כך לאורך כל השיר.    

שבת מאירת נפש וחג אורים שמח    
  באהבה ציפי דגן