מהגיהינום הנאצי ליוגה צחוק - איך ?
בבית עזר מציון בבני ברק דואגים ומסייעים לכל קבוצות הגיל. אחת מהן היא קבוצת בנות גיל הזהב שהן
ניצולות השואה. מטבע הדברים הגילאים שם נעים בסביבות ה- 08 פלוס. הנשים המיוחדות האלו
נאספות בכל שבוע בימי ראשון לפעילות משותפת הכוללת התעמלות, ארוחת בוקר והרצאות מגוונות
בנושאים הרלבנטיים לחייהן, לבריאותן ולרווחתן הנפשית.
העובדות הסוציאליות המסורות המובילות את הפרויקט החשוב הזה, מכירות את פעילות היוגה צחוק
מהפעלות קודמות בהן השתתפו הן וצוותי המתנדבות שלהן.
ועל כן זיכני בורא עולם להפעיל את הקבוצה הזו של ניצולות השואה. התכוננתי היטב להפעלה כיאה
ומכבד נשים חשובות שכאלו. כאשר בתוכניתי רוב התרגילים להפעלה במצב של ישיבה בשל קשיי
ההליכה והעמידה.
לאחר סידורים טכניים של "קר מדי ולא צריך מזגן" וארגונים סביב כסאות גלגלים בודדים שהיו אתנו,
התחלתי בהרצאת מבוא על חשיבות הצחוק לחיינו בכל גיל. הנשים היו קשובות מאד ערניות לכל מוצא פי.
השתדלתי לדבר לאט בקול וברור כי חלקן הסבירו לי בתחילה" אני לא שומעת , יש לי מכשיר" וכו'
תוך כדי ההסבר על הטכניקה של הפעלת תרגילי היוגה צחוק ראיתי בזווית עיני כיצד חלקן מטילות ספק
ברעיון, חלקן הגדול יותר , אורו עיניהן ונראו נלהבות להתחיל בפעילות. חלקן שאלו שאלות שונות על
עיקרון של צחוק ייזום מתוך בחירה.
רבקה, אישה אחת בולטת במיוחד בתווי פניה המשקפים עצב וכבדות החיים, פנתה אלי בשאלה: "גב'
ציפי אני רוצה לשאול אותך כיצד ייתכן שאדם שיש לו הרבה עצבות בלב, רשימה ארוכה של דאגות
ובעיות ) כאן העלתה רשימת מלאי של כל הצרות האפשריות ( איך אפשר לבקש מאדם כזה לחייך
ולהתחיל לשמוח"? עניתי את תשובותיי הרגילות על תנועה היוצרת רגש, ועל דברי חז"ל : "אחרי
הפעולות נמשכים הלבבות" ועל איך שזה מרפא ומחזק גם את האדם העצוב או המדוכא.
לאחר כמה דקות , בקשה שוב רבקה את רשות הדיבור ושאלה הפעם בקול נוקב ובעיניים אפילו כועסות
מעט: "גב' ציפי אני עדיין לא קבלתי תשובה לשאלתי, איך את מבקשת מאתנו שנעשה הצגה ?!
שנהייה כמו שחקנים " ?!
בורא עולם שם בפי את התשובה המתאימה בדיוק לרגע , "רבקה היקרה הרשי לי לענות לך תשובה
ישירות מתוך פרשת השבוע של השבת האחרונה, פרשת תולדות. מסופר בפרשה על רבקה אמנו
שהטילה על יעקב בנה את המשימה להתחפש ולהיכנס לדמותו של עשיו אחיו הרשע, כדי לקבל את
ברכתו של אביו יצחק שיועדה מלכתחילה לעשיו. על אף שיעקב חשש להונות את אביו, חזקה עליו
מצוות אמו והוא בהחלט עשה הצגה והגיע אל יצחק כשחקן בדמות אחיו בלבוש מתחזה. אכן
בזכות ההצגה הזו זכינו כולנו עם ישראל – בניו, בברכות הגשמיות של יצחק אבינו".
תוך כדי שאני מסיימת את תשובתי, אני רואה את עיניה מתרחבות , עיקול שפתיה מתהפך כלפי מעלה,
וכאן לראשונה ראיתי את פניה בהבעת חיוך רחב המביע שביעות רצון ונכונות לעבור איתי את החוויה
החדשה.
מרגע זה רבקה הפכה עבורי לגיבורת האירוע כאשר עשתה תהליך המנוגד לתפיסתה מזה שנים,
למרות גילה המתקדם. רבקה הייתה פשוט מתאמנת מצטיינת בכל תרגילי הסדנא.
מכאן ואילך הסדנא זרמה בקצב, הצחוקים התגברו ועלו, השירה ואפילו הריקודים.
התחלנו את הסדנא בישיבה כשאני מתכננת שהן תתרגלנה גם בעמידה אבל רק מעט בשל קשיים פיזיים
שלהן. להפתעתי מרגע שהן עברו לעמידה רובן לא חזרו לשבת. במרץ רב הן המשיכו להתאמן אתי
בעמידה בהליכה בריקוד בתנועות ידיים והעיקר בשמחה ובהתלהבות. עוד הוכחה לכך שהצחוק מקל
על פעילות השרירים ומניע למאמץ חיובי שלפני כן היה נראה בלתי אפשרי.
בסיום הסדנא כשנפרדנו, התרגשותן עלתה לשמים, אחת אחת ניגשו להודות לי וצוות ולברך ולהביע את
הנאתן ותודתן על החוויה המיוחדת שעשתה להן כ"כ טוב. ביטויי השמחה היו אכן מרגשים: זה היה
מדהים, מחזק, נפלא ועוד כולל חיבוקים ונשיקות.
ה"דובדבן" של האירוע הייתה מי אם לא – רבקה. היא ניגשה אלי אחרונה ובקול המדוד והנחרץ שלה
אמרה בהתרגשות ובפתוס : "גב' ציפי אני רוצה לומר לך רק שתי מילים ! ) זה היה הרבה מעבר
לשתיים( מעולם לא ראיתי דבר מדהים שכזה! זו הפעילות הכי מדהימה שאי פעם עברתי. שנים איני
זוכרת שהרגשתי כך – כ"כ שמחה ומשוחררת". אני רוצה לספר לך מי אני – אני כתבתי ספר בשם:
"בת 51 הייתי בגיהינום הנאצי" . הדבר ניכר היטב בהבעת פניה שלפני הסדנא, לפרידה היא ברכה
אותי שאזכה לפגוש ולהפעיל כמה שיותר אנשים עצובים כפי שהיא הייתה עד כה, וחוץ מזה היא מתכוננת
להצטרף למועדון אימון הצחוק בעזר מציון. "הודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" !