בפרשת דברים    נאמר: ( פרק א' פסוק א')  " אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב ".
פרשת דברים, פותחת את הספר החמישי בתורה , ספר דברים.
אומר הרב זמיר כהן שמשה רבינו עומד להיפרד מהעם ונותן מה שנקרא נאום פרידה. מדוע הוא מזכיר שמות של מקומות גיאוגרפיים שונים?
הוא מביא את רש"י : "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל".

משה רבינו רצה להוכיח את ישראל על חטאיהם אבל מתוך אהבה אליהם  כדי שיישמרו להבא ויתעלו רוחנית. שזו בקורת בונה.
הכתוב מדגים לנו את הדרך הנכונה לביקורת. כשרוצים להוכיח מישהו רצוי להדגיש קודם את החיובי כל התכונות והמעשים הטובים שלו, אחרי זה לתת את הביקורת בעדינות ברמזים עדינים ואז שוב להוסיף ולסיים בתשבחות ומחמאות.
כמה שיותר לצמצם את עוצמת המילים.
לאנשי היוגה צחוק יש כלי מדהים כדי ל"הנמיך להבות" ולהוכיח בצורה נכונה המתקבלת בקלות ע"י הצד השני.
לפני שנתחיל, נדליק את החיוך! כן באופן הכי יזום.

כהרגלינו, נטמיע את המסרים ע"י חווית היוגה צחוק, דרך מוח ימין שלנו.

*תרגיל צחוק הביקורת הבונה

נדמיין מצב שבו עלינו לתת תוכחה למישהו / לילד / נכד / תלמיד.
ניידע אותו  מראש שזה תרגיל יוגה צחוק.
נפעיל חיוך גדול עם שאיפה עמוקה ונשיפה. ניתן לו מחמאה, נשבח אותו ונצחקק איתו.
כעת נדליק צחקוקים ההולכים ומתגברים בעדינות, ונאמר את המסר באופן הבא:
"תאר לעצמך שהיית עושה כך במקום כך . . ." ונגלגל צחוקים נחמדים המתגברים לצחוק מלא, ניתן לו ידיים ונצחק יחד, תוך אמירת:  "איזה כיף זה היה אם . . ." חה חה חה!

ובעניין  חינוך  אם צריך לכעוס בכל זאת, מביא הרב זמיר את הגדרת חז"ל:
יש להשתמש בכעס הפנים ולא כעס הלב. כדי להרתיע במקרים חמורים.
כדי לשמר את הלב במצב של אי כעס – נבצע את
תרגיל תיעול הכעסים הוותיק שלנו, וגם את תרגיל צחוק הוויכוח.
בהצלחה בהצחקה.

היום ערב תשעה באב, שהיה אמור לחול בשבת ולכן הצום נדחה ליום ראשון.
יש מאמר חז"ל אשר מקורו במסכת תענית (כט א): "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה",  נשאלת השאלה מדוע נאמר לגבי אב שממעטים בשמחה, לכאורה היה ראוי שיהיה כתוב : מפסיקים את השמחה" הרי חרב בית המקדש, שזהו אסון לאומי היסטורי !! איך אפשר לשמוח כשבית מקדשנו חרב ?!
אומרים חז"ל ממעטים ולא מפסיקים כי יהודי לא יכול ואסור לו להיות ללא שמחה אפילו רגע אחד. השמחה היא כמו חמצן לאדם. בימים עצובים אלו  של חודש אב אנחנו נוריד את הווליום של השמחה לאות אבל, אך לא נפסיק אותה.

ולכן לא נפעיל היום את מועדון הצחוקו-סקייפ, בתקווה שנזכה להפעילו ברוב עם בקרוב בבית המקדש.
בע"ה נזכה לבוא המשיח עד מחר ונזכה להרים את עוצמת השמחה למקסימום במקום  לצום,  אמן!

שבת צוחקת
בע"ה נזכה לביטול הצום ולגאולה בשמחה
באהבה ציפי דגן